.png)
אנא רחפו מעל הגיפים
שלושה אובייקטים- אחד שחור ושניים לבנים,
יוצרים סצנת טבע-דומם המונפשת על ידי אמצעים טכנולוגים ומזכירה לנו לתרגל פרידה, מוות ולידה מחדש.
הפרויקט מציע פרשנות עיצובית לצעדים בהתמודדות עם תקופת האבל- כל אובייקט ממוקם על נקודה בציר הזמן של ההתמודדות עם האובדן.
הפרויקט מבקש להעלות מודעות לרבדים השונים בהתמודדות עם מוות ופרידה, לעורר את השיח סביבם ולתת לגיטימציה ומקום מכיל לרגשות הצפים בתגובה לנושא.
אוביקט מספר 3#
ציפור מצחקקת
אלמנט דומם המונפש מחדש ע"י אלגוריתם מבוסס AI. האובייקט מזהה כאשר האדם מולו צוחק ובתגובה הוא מתגלגל מצחוק בעצמו.
מיועד לזמנים בהם השגנו השלמה ובראנו משמעות חדשה מתוך השבר. כמו עוף החול הנולד מחדש, אנו משקיעים שוב את כוחותינו ביצירת חיים חדשים, אך גם כאשר אנו חוזרים לשמוח, דמות הנפטר ממשיך בתוכינו, כחלק מזהותינו.
הוראות שימוש:
בעת צפיה משותפת בטלוויזיה בסיטקומים, בזמן הרהור בזכרונות משעשעים משותפים שחלפו, ובכל עת של שמחה וחג.
אוביקט מספר 2#
אבן מקוננת
אלמנט אורגני המייצר חלל וזמן מוגדר אליו מגיע האדם כדי לבצע את "עבודת האבל". האובייקט דומע לתוך כד דמעות כאשר הוא חש בנוכחותו הפיזית הקרובה של האבל ומפסיק כאשר הוא מתרחק. האלמנט מתפקד כ"שעון חול" בעל מיכל דמעות המטפטף לאורך זמן קצוב בכל יום.
האובייקט מאפשר מרחב של "היות בתוך חווית הכאב". שלב זה יוביל בסופו של דבר לקבלת מציאות האובדן ולהשקעת האנרגיה הרגשית ביצירת חיים חדשים.
הוראות שימוש:
בשנה הראשונה לאבל, ניתן להתנחם בחברתה ולנחם את האבן הבוכה פעם ביום במשך כשעה.
.
אובייקט 1#:
קונכיה פועמת
אלמנט אורגני הניתן לחיבוק באיזור הלב, מתפקד כמיכל למשאבה המשמרת את הזכרון הגופני האחרון מהנפטר- את הלמות ליבו. הוא מייצר רגעים של חיבור למגע וגוף המובילים לויסות את תחושות ורגשות.
מחקרים מראים כי התמקדות ברבדים הסנסורים של החוויה האנושית גורמים לעוררות של איזורים במוח האחראים על התפקוד התחושתי, דבר שעוזר להפחית מצבי דכאון ומחשבות חזרתיות.
האלמנט מתפקד כ"אוביקט מעבר" המייצר התנייה של הרגעה ומאפשר מעבר הדרגתי מתלות לעצמאות.
הוראות שימוש:
בימים הראשונים לאובדן, בכל רגע נתון ניתן להשתמש באובייקט כאמצעי להרגעה.
מושג 3#:
השלמה ומשמעות
מוות הוא חוויה אנושית אוניברסאלית, אך המשמעות שאנו מעניקים לה היא אינדיווידואליסטית.
הוגי מודלים עכשוויים לאבל כמו רוברט נימאייר רואים באבל לא רק מצב תגובתי אלא גם תהליך אקטיבי בו האדם בונה מחדש את משמעות חייו. בני אדם מחפשים משמעות באבל עושים זאת באמצעות ניסיון לבנות הסבר קוהרנטי השומר על תחושת המשכיות עם מי שהיו ועם מי שעליהם להיות לאחר האבדן. מחקרים הראו שהיכולת של הנשארים בחיים ליחס היגיון למוות ולמצוא יתרון קיומי או לקח לחיים באובדן הינה אחד המנבאים הטובים ביותר להסתגלותם בסופו של דבר.
הפסיכואנלטיקאי דויד קסלר עדכן את מודל קובלר-רוס שהציג את חמשת שלבי האבל,
(מהכחשה, כעס, מיקוח, דכאון והשלמה), והוסיף לו שלב שישי הנקרא משמעות.
מושג 2#:
קינה/ עבודת האבל
הנשים המקוננות מסייעות לקרובי המת לשחרר את הכאב ולהתחיל להתמודד עם המוות. הבכי והקינה של המקוננות הוא מעין פתיחת שסתום של הכאב.
_
הביטוי עבודת האבל נטבע על ידי פרויד במאמר אבל ומלנכוליה שפורסם ב-1915.
מונח אשר מתייחס לתהליך הנפשי בו האדם המתמודד עם אובדן של אובייקט משמעותי מתנתק באופן הדרגתי מהאובייקט ומההשקעה בו. כאשר האדם משקיע את האנרגיה הנפשית שלו באדם אחר (הורה, חבר, בן זוג) הוא למעשה הופך אותו למשמעותי עבורו. פרויד הציע כי השקעה נפשית זו באובייקט אינה מסתיימת ברגע בו אובייקט יקר נאבד. לאחר אובדן ההשקעה ה"ליבידינלית" באדם שהלך (ה"אובייקט" לפי פרויד) נמשכת ואף מתעצמת: שלב זה של עבודת האבל מלווה במרבית המקרים בהתמקדות באובייקט האבוד, שחזור שיטתי של החוויות עמו, ונסיגה מהעניין בחיי היום יום ובקשרים אחרים, געגוע עז, חווית רגשות קשים ועזים של עצב.
זוהי התמודדות כואבת התובעת אנרגיה רבה . לאחר השלמת " עבודת האבל" הופך האדם חופשי ומשוחרר מעכבות , וחוזר אליו הכושר לאהוב ולבנות שוב חיים חדשים.
מושג 2#:
עבודת האבל
הביטוי עבודת האבל נטבע על ידי פרויד במאמר אבל ומלנכוליה שפורסם ב-1915.
מונח אשר מתייחס לתהליך הנפשי בו האדם המתמודד עם אובדן של אובייקט (אדם) משמעותי מתנתק באופן הדרגתי מהאובייקט ומההשקעה בו. כאשר האדם משקיע את האנרגיה הנפשית שלו באדם אחר (הורה, חבר, בן זוג) הוא למעשה הופך אותו למשמעותי עבורו. פרויד הציע כי השקעה נפשית באובייקט אינה מסתיימת ברגע בו אובייקט יקר נאבד. לאחר אובדן ההשקעה ה"ליבידינלית" באדם שהלך נמשכת ואף מתעצמת: שלב זה של עבודת האבל מלווה במרבית המקרים בהתמקדות באובייקט האבוד, שחזור שיטתי של החוויות עמו, ונסיגה מהעניין בחיי היום יום ובקשרים אחרים, געגוע עז, חווית רגשות קשים ועזים של עצב.
זוהי התמודדות כואבת התובעת אנרגיה רבה . לאחר השלמת " עבודת האבל" הופך האדם חופשי ומשוחרר מעכבות , וחוזר אליו הכושר לאהוב ולבנות שוב חיים חדשים.
מושג 1#:
אוביקט מעבר
מונח שטבע הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט.
אובייקט המעבר מופיע בשלב שבו התינוק מתחיל להפריד בינו לבין האם. מהיותו ממשי אך בו בזמן סמל לאם הנעדרת, אובייקט המעבר נמצא באזור הדימדומים שבין הממשי למדומיין. אזור זה נקרא על ידי ויניקוט 'מרחב פוטנציאלי' ויש לו קיום חיצוני ופנימי בו זמנית.
מרחב מעבר-
מיימד נפשי המתייחס בו זמנית למציאות פנימית (פנטזיה) ולמציאות חיצונית. מימד שמקשר בין שני העולמות האלו אבל גם מהווה מרחב ועולם חדש בפני עצמו. זהו שלב שיכול להיחשב כשלב התפתחותי בגלאי ילדות (שלב ההפרדות מהאם), אך גם מהווה מצב תודעתי שמהווה את הבסיס ליצרתיות שלנו כבני אדם.
